מחקר זה בוחן את סוגיית האלימות שאומצה ע"י תנועת האחים המוסלמים באמצעות המנגנון המיוחד, שעל הקמתו פיקח המזכ"ל הראשון של התנועה. מנגנון זה מהווה הוכחה להפנמת האלימות ומיסודה ע"י התנועה, ככלי להבטחת מימוש מטרות התנועה- כיבוש השלטון, הקמת "מדינה אסלאמית" וכלה במה שהמזכ"ל מכנה "אדנות העולם", וזאת על אף מדיניותה המוצהרת כתנועה חברתית לקידום ערכי האסלאם. הרעיונות של תנועת האחים המוסלמים נתפסו כמקור השראה אידיאולוגי עבור מגוון רחב של תנועות אלימות שהחלו לפעול לאחרונה, החל מארגון אלקאעדה ועלה בארגון המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה (דאעש). אידיאולוגיה זו הייתה בסיס להצדקת השימוש באלימות וטרור בתוך מצרים ומחוצה לה והבטיחה את המשך פעילותו של המנגנון המיוחד גם לאחר המכות הביטחוניות שספג בשנות החמישים והששים של המאה העשרים. הודעת האחים המוסלמים על פירוק המנגנון המיוחד והפסקת פעילותו אינה שוללת את העובדה שתנועה זו ממשיכה לנקוט בגישה של רכישת כוח והפעלתו. בניגוד לשאר התנועות והמפלגות, תנועת האחים המוסלמים מאופיינת באמינות, ייחודיות וניקיון כפיים, אולם כאשר היא מפעילה כוח, הדבר נעשה מכורח חיוני ודחוף. פעילותו של המנגנון המיוחד מקבלת ביטויים מגוונים בהתאם למשתנים פנימיים וחיצוניים הן במישור הפוליטי, המודיעיני או והן בתוך הקשר או באמצעות מה שנקרא "אלימות הגנתית", אשר באה לידי ביטוי לאחר הדחת הנשיא המנוח מוחמד מורסי במעשי אלימות, חבלה בתשתיות הציבוריות ופגיעה באנשי משטרה.