לאור התפשטותה הגיאוגרפית ועומק השפעתה החברתית והפוליטית בעולם הערבי והאסלאמי ואף בעולם כולו, תנועת האחים המוסלמים מהווה תופעה הראויה למחקר ולמידה. בהקשר זה, ניתוח הנסיבות ההיסטוריות, אשר הובילו להופעת התנועה במצרים מניח את התשתית העיקרית להבנת הגורמים המאפיינים את חסידיה ומהווים יסוד לגיבוש תפיסתה האידיאולוגית ואת כלי השינוי השימושיים שלה.
לעניין זה, יש לתת עדיפות מיוחדת לחקר הרקע החברתי – כלכלי לצמיחת התנועה על מנת להציג תמונת מצב של המציאות הכללית שהייתה קיימת במצרים על מגוון ממדיה ומשתניה במישורים השונים, וזאת בניסיון להגיע אל יסודות העבר הלא רחוק והשפעותיו על מהלך האירועים ועל הנימוקים שליוו את התפתחותה של תנועת האחים המוסלמים.
מקורותיה הרוחניים של תנועת האחים המוסלמים משולבים בגוף המחקר לשם התחקות אחר שורשיה הרוחניים, שהם העקרונות המגולמים באדיקות הסונית ובקונספציה של אלח'וואריג' (החורגים) (הקבוצה הדתית הקדומה ביותר שפרשה מן האסלאם) ובעוד אוטוריטות קרובות, אשר התמקדו בעיקר בחלוצי תחיית האסלאם, דוגמת ג'מאל אלדין אלאפע'אני, מוחמד עבדו ומוחמד רשיד ריצ'א, ומבלי לפסוח כמובן על תרומת הקונספציה של אבו אלאעלא אלמוודודי בשל היותו המחבר אשר לו ההשפעה העצומה ביותר על גיבוש מערך הרעיונות האח'וואנים (של האחים המוסלמים).
המחקר עוסק גם בתזות של התנועה, בדגש על אלו שחיבר מייסד התנועה, חסן אלבנא, ולאחריו סייד קוטוב ואת התפקיד שמילאו בניתוב מסלולי ההתקדמות של התנועה לקראת אלימות מזוינת והפיכתה של אלימות זו למרכיב מובנה בשיח של התנועה. דבר המאפשר סקירה של המסגרות הרעיוניות והגישות התיאורטיות שעוטפות את האידיאולוגיה האח'וואנית מהבחינות הדינאמית והאפיסטמולוגית.
המחקר סוקר את נקודות המוצא הרוחניים של התנועה תוך התייחסות לחשובים שביסודות האידיאולוגיה האח'וואנית והצגת רעיונותיה ומושגיה העיקריים, שמאופיינים בכלליות ועמימות, ואותם התנועה מציגה בזירה השרעית התיאולוגית האסלאמית כמקוריים.
